מזרחי נ' חברת ניהול קניון קרית אונו בע"מ ואח'

פסק דין

בתביעה שבפני, נתבעים על ידי התובעת, נזקים אשר אירעו לה, כפועל יוצא מנפילתה ביום 5/10/09 בקניון קרית אונו.

1. לטענת התובעת, ביום 5/10/09 , בעת שהסתובבה בקניון, החליקה עקב כתם רטיבות שהיה על הרצפה ונחבלה בכל חלקי גופה. התובעת טוענת כי, כפועל יוצא מן הנפילה והחבלה אשר אירעה לה, נאלצה להישאר בביתה תוך הפסד ימי עבודה וכן, נגרמו לה כאב וסבל , בגינם היא זכאית לפיצוי.

לטענת התובעת, הנתבעת 1 , שהיא בעלת הקניון, אחראית לפצותה בגין הנזקים אשר נגרמו לה כפועל יוצא מנפילתה.

עוד צורפה כנתבעת, הנתבעת 2 , שהיא חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית.

2. הנתבעות מנגד טענו כי , במקום לא נמצא כל כתם רטיבות וכי התובעת מעדה כפועל יוצא מרשלנותה ו/או מחדליה. עוד טענו הנתבעות כי לא ניתן ליחס לנתבעת 1 רשלנות המטילה עליה אחריות וחבות לאירוע.

הדיון:

3.במסגרת הדיון בפני, העידו התובעת ונציג הנתבעת וכן, הוצג בפני סרטון ממערכת האבטחה של הנתבעת 1 אשר מציג את אירוע הנפילה וכן, דקות ספורות לפני ואחרי, אירוע הנפילה.

לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות , אל מול נטלי ההוכחה, הנני קובעת כי דין התביעה להדחות ולהלן, יפורטו טעמי.

4.אין חולק על כך שעל הנתבעת מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית לדאוג לשלומם ובטיחותם של כלל המבקרים בקניון שבבעלותה. בכלל חובתה זו , מוטלת על הנתבעת החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת לתחזק את הקניון באופן שוטף ולמנוע מפגעים.

יחד עם זאת, עדין מוטלת על התובעת החובה להראות כי אמנם נפלה בנסיבות כפי שתוארו על ידה, כי הנתבעת כשלה מקיום חובת הזהירות שלה וכי הגורם לנפילתה קשור בקשר סיבתי למחדלה של הנתבעת מקיום חובת הזהירות כאמור.

חובתה של התובעת כאמור נובעת מכך שהחלקה או נפילה כשלעצמן אינן מקימות חובה  ואינן מצביעות אוטומטית על קיומה של רשלנות. בענין זה יפים דברי כב' בית המשפט בע"א 145/80 שלמה וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פדי ל"ז 1 113, שם נאמר:

 "חיי יום יום מלאים סיכונים... מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים לעמוד או להחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים...".

7.בבוחני את טענות התובעת, הנני מוצאת כי קיימות סתירות מהותיות בין טענות התובעת בכתב תביעתה ועדותה, אל מול התנהלותה בפועל כעולה מסרטון האבטחה ומהנספחים לתביעה:

כך, במסגרת כתב תביעתה , טענתה התובעת כי נותרה מוטלת על הרצפה למשך מספר דקות,עד שהצליחה להתיישר ולעמוד – לענין זה במסגרת הסרטון, ניתן לראות כי התובעת מתרוממת מן הקרקע בתוך שניות ספורות .

זאת ועוד, בניגוד למצג ולפיו נפלה נפילה קשה אשר הצריכה טיפול של עזרה ראשונה , אשר התובעת מלינה, במסגרת כתב התביעה, כי לא הוגשה לה- התובעת לא פנתה אל קופת החולים אלא בחלוף 6 ימים ממועד האירוע.

8.יתרה מכך, מצפיה בסרטון הנני למדה כי לפחות ארבעה אנשים הלכו בדיוק באותו מסלול בו הלכה התובעת , לפניה ולאחריה ואיש מהם לא מעד ו/או שינה מהילוכו וזאת, הגם שלכאורה, לו אמנם היתה רטיבות במקום, היה עליהם למעוד ולפחות להחליק במעט.

זאת ועוד, התובעת על אף שנשארה במקום, מספר דקות לאחר הנפילה, לא מצאה לנכון להתריע בפני איש מן ההולכים והשבים בדבר הסכנה במקום – התנהגות המתבקשת , לו אמנם היתה רטיבות המסכנת את ההולכים והשבים.

9.מהתנהלותה של התובעת הנני קובעת כי התובעת כשלה מהוכחת עצם קיומה של רטיבות במקום. יתרה מכך, ככל שאמנם היתה רטיבות במקום- דבר המוטל בספק רב לאור האמור לעיל- הנני קובעת כי אין קשר סיבתי בין קיומה של רטיבות זו לבין נפילתה של התובעת וזאת, הואיל ונוכחתי כי אחרים לא נפלו ואף לא החליקו ולו במעט כפועל יוצא מרטיבות זו.

10.מן האמור לעיל נובע כי התובעת כשלה מהוכחת נסיבות האירוע , רשלנות כלשהי של הנתבעת וקל וחומר שקשר סיבתי בין רשלנות , אשר לא הוכחה, לבין נפילתה ומשכך, דין תביעתה להדחות.